ביה"ד הצבאי לערעורים לא יתערב בחומרת העונש של מורשע בהחזקת נשק בלתי חוקי

הסוגיה אשר ביקשה הסנגוריה להביא להכרעתי בתיק זה, נוגעת לרמת הענישה היפה למי אשר החזיק ברשותו אמצעי לחימה. ניתנת האמת להיאמר, כי ברגיל, נקבעה רמת הענישה בסוגיה זו בשורה ארוכה של פסקי דין, אשר קבעו כי עצם החזקת נשק בלתי חוקי מסכנת את האזור ושלום תושביו. אלא שלכל מקרה ומקרה נגזרים ענייניו האישיים וכל עניין ועניין נפסק על פי נסיבותיו.

וכלל שנוגעים הדברים לעניינינו, הורשע המערער על פי הודאתו בסחר באמל"ח, ובכך כי רכש, כשנה טרם מעצרו, אקדח, מחסנית ומספר כדורים תואמים תמורת 8,500 ש"ח. אגב כך, התקבלה טענתו של המערער כי האקדח הוחזק להגנה עצמית, לאחר שזה הותקף בעבר ואף נפצע במהלך שוד.

בטיעוניה לעונש, דרשה התביעה הצבאית כי ביהמ"ש יגזור עונש הולם למערער, לנוכח חומרת העבירה בה היה מעורב. לטענתה, מגעת רמת ענישה זו לעונש של שנת מאסר בפועל, כשלכך ראוי לצרף מאסר על תנאי וקנס כפסי לשיקול דעתו של ביהמ"ש. אולם, עמדה זו לא התקבלה על דעתה של הסנגוריה, אשר באותות ובמופתים הצביעה על נסיבות האירוע המדובר ועל נסיבותיו האישיות של המערער לצורך הענישה.

ביושבו על מדוכת עניינו של המערער, בחן ביהמ"ש את כל הנסיבות שנקשרו לתיק זה ואגב האיזון שקיים בין האינטרסים לכאן ולכאן, גזר ביהמ"ש את עונשו של המערער לכדי 16 חודשי מאסר, מתוכם קבע כי 10 חודשי מאסר יהיו בפועל מיום מעצרו, והיתרה על תנאי. על כל אלו, גזר ביהמ"ש למערער קנס כספי בסך 2,000 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתו.

כבר בראשית הדברים, יש צורך להבהיר לנוכח עתירת הסנגוריה, כי החזקת נשק בידי אלו אשר אינם מורשים לכך, הינה עבירה חמורה, אשר האינטרס הציבורי מחייב להחמיר בעניינה מפאת הצורך בהרתעה. אמנם, כל מקרה ומקרה מיוחד הוא בנסיבותיו, אולם, ככלל ועוד טרם הבאנו בחשבון את נסיבותיו האישיות של המערער, אין מנוס מלהגיש, להבהיר ולציין כי סחר באמצעי לחימה, כמו גם החזקת נשק, לעולם מסכנת היא את ביטחון אזור, ועל כן, אין כל מקום להבחנה "בין הנשק המוחזק למטרה פלונית לבין נשק המוחזק למטרה אלמונית" (עד"י 2544/06).

ומתוך שהבהרה גוררת הבהרה, מן הראוי להעיר לכל העוסקים בעניינו של תיק זה, כי אינני יכול לקבל את הקביעה שהניחו הצדדים בבסיס הדיון, כי רמת הענישה אשר נקבעה לעבירה הנדונה בביהמ"ש הצבאי לערעורים מגעת לכדי מאסר של שנה בפועל. לא אוכל להתעלם מן העובדה כי ענישת רבים בסוג זה של עבירות, הביא מלכתחילה, לעסקאות טיעון שונות ואף לגזרי דין מקלים, אשר אינם עולים בקנה אחד עם האינטרס הציבורי. כך או כך, ביהמ"ש הצבאי לערעורים אמר את דברו באופן תקיף וברור, תוך התייחסות לנסיבות אישיות ובלא שיהיה בכך כדי לפגוע באינטרס הציבורי ובצורכי ההרתעה.

המערער דנן מבקש להדגיש בערעורו כי ביהמ"ש דלמטה החמיר בעונשו יתר על המידה. "לא ראיתי אפילו מקרה אחד בו הושת עונש שמתקרב לרבע העונש הזה" , כך לדברי הסנגוריה בערכאה קמא ומתוך כך גם ביקשה זו האחרונה לקבוע, כי ביהמ"ש לא נתן משקל מספיק לעובדה כי אמצעי הלחימה אשר הוחזקו על ידו של המערער, היו לצורך הגנה עצמית, וכן לנסיבותיו האישיות, הודאתו בהזדמנות הראשונה, עברו הנקי ומצבו הרפואי. על כל אלו, טענה הסנגוריה כי המערער למד את הלקח הראוי ולא ייכשל שוב בסוג זה של העבירות.

לאחר שבחנתי את הנטען מכאן ומכאן, השתכנעתי כי אין מקום להתערבות ערכאה זו בפסיקתו של ביהמ"ש דלמטה. השתכנעתי כי ביהמ"ש בחן כדבעי כל הנסיבות הנקשרות לעניינו של המערער, ונתן לכך את מלוא המשקל וכובד הראש.

אין כל מחלוקת, כי אין דינו של אדם המשתייך לארגון טרור ומחזיק ברשותו נשק שלא כדין, שווה לדינו של אדם אשר מחזיק בנשק מטעמים אחרים. אין כל ספק כי המחזיק בנשק לצורכי הגנה עצמית, וטענה זו מתיישבת עם נסיבות העניין, יזכה לסטייה מרמת הענישה הרגילה. אולם, אינני סבור שיש מקום להקל ראש בעצם החזקת הנשק ללא היתר, ולהתירה מכאן ואילך. לפיכך, גם אם לוקחים בחשבון את נסיבותיו של המערער, העדר הרשעות קודמות, כמו גם נסיבות רפואיות מיוחדות, אין מקום להצדיק הקלה בעונשו של המערער מעבר למה שקבע ביהמ"ש.

כריכתה של טענת ההגנה העצמית בעבירות החזקת הנשק, קיבלה את תמיכת ביהמ"ש כנסיבה לקולא. טענה זו התקבלה אף בביהמ"ש דלמטה, וכפי שהדגשתי לעיל, היא מתקבלת אף לדעתי. יחד עם זאת, יפה יהיה לציין דברים שאמרה בהקשר זה כב' השופטת ע' ארבל בע"פ 3300/06.

"נראה כי אין חולק כי הענישה בעבירות אלה צריכה לבטא את הסיכון הפוטנציאלי הטמון בכך שנשק מוחזק שלא כדין על ידי מי שלא עבר את הבדיקות המקדמיות למתן רישיון לנשיאת נשק, לא הוכשר לשימוש בנשק וממילא גם מוחזק כמי שאינו מיומן בו... לטעמי יש ליתן משקל בכל מקרה לסיכון הגלום בכך שנשק בעל פוטנציאל קטילה מוחזק מבלי שיש עליו ועל בעליו פיקוח מוסדר של הרשויות, כאשר המחזיק נתון תמיד לסיכון שיתפתה לעשות שימוש בנשק ולו ברגעי לחץ ופחד. סיכון זה שנשקף לציבור צריך להילקח בחשבון על ידי כל מי שמחזיק בידו נשק שלא כדין - גם אם אין הנשק מוחזק לביצוען של מטרות אחרות."

הנה גם עניינו של ע"פ 203/05, 962/05 מד"י נ' שאדי ארסלאן, אשר הודה בביצוע עבירות נשק והורשע בהחזקה ונשיאת אקדח טעון, דרוך ונצור. ביהמ"ש המחוזי קיבל את הטענה כי הנשק הוחזק על ידו של הנאשם למטרות הגנה עצמית, אולם, לנוכח החזקת האקדח כשהוא טעון ודרוך, הביאה את ביהמ"ש לגזור עליו 22 חודשי מאסר, כשמתוכם נקבעו 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל מיום מעצרו.בערעור אשר התקיים בביהמ"ש העליון, נקבע כי:

"לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל מסקנה שדין שני הערעורים להידחות. אכן, כפי שציינו בעבר, העבירות בהן הורשע המערער הן עבירות בעלות חומרה יתירה, במיוחד בימינו אלה, אשר מחייבות ענישה מחמירה לשם הרתעת הרבים (ע"פ 3289/03 אבשלום קוממי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם)). עם זאת, בית המשפט המחוזי הביא בגזר הדין את כל השיקולים הרלבנטיים, בכלל זה חומרת העבירות, מחד, ושיקוליו האישיים של המערער והעובדה שהנשק הוחזק על ידו למטרות הגנה עצמית, מאידך. בנסיבות אלו, גם אם גזר הדין מקל עם המערער במידת מה, איננו סבורים שהוא חורג מרף הענישה הראוי במידה כזאת המצדיקה התערבותנו."

  סיכומם של כל הדברים האמורים לעיל, כי השתכנעתי שביהמ"ש דלמטה הביא בחשבון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ולא מצאתי כי האיזון שערך בין כל האינטרסים מצדיק את התערבותי.

ניתן היום, 3 ביולי 2008, ל' בסיוון התשס"ח, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: ער התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: